<h1>הרוקח סימן שי"ח</h1>
<h2>דף עב:</h2>
הלכות נדה למען יהלל קורא בו לידע וליזהר הלכה למעשה. כל אשה בין קטנה בין גדולה בין בתולה בין בעולה תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה קודם שתינשא לשמור ז' נקיים. ראתה קודם שבא עליה החתן אסור לייחד עמה בחדר שהיא ישנה עד שתטבול מאחר שלא בעל. לא ראתה והיא בתולה מותר לבעול בעילה ראשונה אפילו בשבת. והבועל בתולה בין ראתה בין לא ראתה בועל בעילת מצוה ופורש. איפשר חבורה בלא דם בבעילה ראשונה של בתולה אעפ"י שרואה דם בתולים מתוך הבעילה גומר ביאתו ופורש ממנה. חתן פטור מקריאת שמע בעוד שלא בעל הבתולה דטריד, אבל נושא בעולה לא טריד. וכשתפסוק לראות דמי בתוליה מלבנת עצמה בבגדים לבנים כשאר נשים וסופרת ז' נקיים וטובלת ליל ח' לבד מיום שפוסק בו דם ומותר. ואין לה לטבול יום ז' כי אם בליל ח' או אם יראה מן הגנבים או מן הצינה או מפני שום דבר טובלת יום ח' או יום ט'. כל אשה שקבעה לה ווסת ג' פעמים בג' חדשים ביום א' מיכן ואילך אורח בזמנו בא והיא דם נידות. אם רגילה לראות ביום ל' אסורה כל היום אפי' לא ראתה כי צריך לפרוש מלשמש עונה אחת קודם והעונה או יום או לילה, ואם רגילה לראות בלילה מליל ל' לליל ל' או מליל כ"ט לליל כ"ט אסורה כל אותה הלילה לשמש או נוגע בה בעוד שלא ראתה. ואם עברה אותה עונה ולא ראתה מותרת לשמש בלא בדיקה כל שעה. כל אשה שרואה דם אפילו כחרדל ובפחות מיכן שיוצא ממנה אפי' דבוק בעור כותלי הרחם מבפנים טמאה לבעלה. וכשתפסוק מן הדם שאינה רואה יותר רוחצת פניה של מטה ולובשת חלוק לבן ומצעת סדין לבן על מטתה ובודקת בכל יום שמכנסת בערותה בגד לבן של פשתן ישן ומקנחת ברחם לראות אם יש בבגד טיפת דם וכך עושה עד שתטבול. ואם לא בדקה כי אם יום ראשון של ליבון ויום שביעי די. ובלבד מיום שפוסקת בו מלבנת עצמה יש למנות ז' ימים נקיים שיהו נקיים מדם שאם תראה טיפת דם סותרת כל מה שספרה לנקיים. ומלבנ' עצמה בחלוק לבן או מכבס' ומעבר' הכתם היטב מחלוקה וא"ל רחצה אך חלוק לבן לבשה והן ימי ליבון. והיא אסורה לבעלה מיום ראייתה עד שתטבול לשמש ולא ליגע בה לחבקנה ולא יאכל עמה לנשקה ולא תציע לו מטתו בפניו אבל שלא בפניו תציע לו מטתו ומותרת ליחד עם בעלה בחדר א'. ואם מנתה ז' נקיים לבד מיום שפוסקת בו כשיבא יום שביעי לז' נקיים לעת ערב חייבת לרחוץ כל גופה במים חמים ולחוף ראשה במים ולסרוק שערה ולגלח ציפורניה ולנקר שיניה אעפ"י שאינה צריכה לפתוח פיה ולרחוץ תחת הדדים וכל קמטיה דראוי לביאת מים בעינן. ואם לא חפפה סמוך לטבילה צריכה לחוף פעם שנייה. מעשה באשה שהתירו לה לחוף בערב שבת ולטבול בשבת ואסר ר"ת משום סרך בתה. דווקא היכא דלא איפשר כגון בימים טובים אחר השבת התירו ליל שני דיום טוב לטבול אף שהוא רחוק מן החפיפה אבל משום גנבי לא התירו לטבול רחוק מן החפיפה. ואשה חופפת ביום וטובלת בלילה כדהורה רב נחמן ב"ר יצחק לדביתהו דריש גלותא, ויותר טוב חפיפה סמוך לטבילה. והיכא דלא איפשר לחוף ביום כמו אם חל שני ימים טובים אחר השבת ואירע ליל טבילתה ליל שני של יום טוב חופפת מערב שבת. ולא תטבול ביום ז' של נקיים קודם שקיעת החמה. ותסיר צואה מתחת ציפורניה. וכשטובלת בליל שמיני קודם טבילה בעודה מלובשת בחלוקה מברכת ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה. והולכת במים שבמקוה אעפ"י שאינן מים חיים רק שיהו מ' סאין ולא יהיו שאובין, ואינה מדברת בין ברכה לטבילה שיחת חולין כי אם מענין טבילה ומכנסת כל גופה במים בפעם אחת ופושטת זרועותיה ממנה והמים יכסוה. ותעלה מן המים ותהיה זריזה מלפגוע בכלב או בחמור או בחזיר או בעם הארץ אך אם פוגעת בסוס או בחכם או באשה טובה ומשמשת עם בעלה בטהרה ובקדושה ובחיבה בלא אור הנר. ואם לא טבלה בליל ז' אין לה לטבול ביום ח' או ביום ט' משום סרך בתה פן תאמר הבת ראיתי לאמי טובלת ביום ויבוא שגם הבת תטבול ביום ז' באיסור, אבל משום ביעתותא דליליא או פן יסגרו שערי העיר או מפני גנבים או מפני הצינה מותרת לטבול ביום ח' או ביום ט' או ביום י' ולא ביום ז' כלל עד לאחר שקיעת החמה. והזהיר בזה אשריו בזה ולבא. כל אשה היולדת בין מפילות בין יולדות ולד של קיימא אנו מחזיקים אותה כיולדת בזוב שפעמים רואה דם במשהו בשופי קודם לידה ונעשית זבה דטיפה כחרדל יושב ז' נקיים. הלכך אין האשה טהורה לבעלה אף בימי לידתה עד שתמנה ז' ימים לזכר או י"ד לנקבה ותמנה ז' נקיים לאחר ז' לזכר וי"ד לנקבה ותטבול במ' סאה אפי' מי גשמים בחפירה ולא יהו שאובין על יד אדם. ואם לאחר ימי טומאה היו לה ז' נקיים מדם וטבלה אפילו אם תראה דם לאחר טבילה מותרת לשמש עם בעלה אעפ"י שרואה דדם טוהר הוא עד כלות מיום לידת זכר מ' יום או מנקבה פ' יום. או יום לידתה לא ראתה דם וכל ז' טומאה לזכר לא ראתה דם עולין לז' ימי נקיים וטובלת ליל ח' ומותרת ל"ג יום אפי' ראתה או בתוך י"ד לנקבה לא ראתה ז' ימים האחרונים הן ז' נקיים מדם וטובלת ליל ט"ו ומותרת ששה וששים ימים אפי' ראתה דדם טוהר הוא. אך בליל מ"א מן הלידה לזכר או ליל (ק"א) [פ"א] ללידת נקבה אפילו לא ראתה אסורה כל הלילה לשמש. כל אשה שמנתה לאחר ימי טומאה ז' לזכר וי"ד לנקבה וגם ספרה ז' ימי נקיים מדם אם היתה טובלת אפילו תראה דם מותרת לשמש עד כלות מ' לזכר או פ' לנקבה מן הלידה, אבל אם ספרה אחר ימי טומאה ז' נקיים ולא טבלה ואחר כך ראתה אסורה לשמש מאחר שלא טבלה, ויש לה למנות ז' נקיים ואם תראה אפי' יום שביעי של ז' נקיים סותרת הכל עד שתראה ז' נקיים שלמים ותטבול לח'. ואם תהר בתוך פ' לנקבה ותפיל לאחר מ"א יום שנתעברה יש לה ימי טומאה ואין לה דם טוהר מאחר שאין רצופין ימי טוהר. מצאתי במעשה הגאונים אמר רב חייא בשם ר' חנינא בן דוסא אתה מוצא שאמהות הראשונות היו משמרו' נידותן מיד הן נענות שרה רבקה רחל ולאה ואשתו של מנוח. אמר ר' יוחנן קשה הנדה כל שאינה משמרת נדתה סוף בניה לוקין במומין אמר ר' ישמעאל קשה הנדה שגורמת לבעלה לגיהנם. החכמה שבנשים אומרת הנח רוחך מפני הניית שעה תאבד עולמך והזרע שיעמוד ממך ילקו במומין, לכך בנדתה אינה נותנת כחול בין עיניה ולא בתכשיטין. המשמרת נידותה לא תבשל לבעלה ולא אופה ולא מרקדת ולא תפרוס את המטה ולא תפנה מים מכלי אל כלי חרס לפי שטמאה ומטמאה. ואסורה ליכנס בבית הכנסת עד שתטבול במים, שהרוק מטמא בנדה. המשמשת נדה לבעלה גורמת אפילו לעשרים דור שבניה לוקין בצרעת. רבי אלעזר בן ערך אומר כשאיש משמש עם אשתו בליצנות ובניבול פה הקב"ה מרמז למלאך ולוקח דם נדה ונותנו לתוך פיו ומיד לוקה הוולד. א"ר חלפתא אשריה ואשרי יולדתה ואשרי בעלה ואשרי משפחתה של כל אשה המשמרת בנדה כראוי שמשמרת את עצמה ואת בעלה מדינה של גיהנם ומביאתן לחיי העולם הבא. מעשה בתלמיד אחד שמת ולא הלכו אחר מטתו עשרה בני אדם התחיל חבירו לבכות אמר זו תורה וזו שכרה פקח הקב"ה עיניו בחלום ואמר לו חבירך לא עבר עבירה מימיו כי אם פעם אחת עברה אשתו לפניו ונגע בבגדיה לכך הגבו עבירה ממנו, בו בלילה ראה את חבירו מהלך בתוך הפרדס בתוך המעין של מים בתוך גן עדן.
